שיעורים בספר תהילים

פרשיות בספרי הנביאים מהוות את הרקע למזמורי התהלים. לפעמים יש כותרת מפורשת במזמור שמפנה אותנו לאירוע מסויים, ולפעמים תוכן המזמור מכוון להבנה זו. עיון בהקשר שמופיע בספרי הנביאים ובדברי הימים, יכול להאיר את מזמורי התהלים באור חדש, ולהעמיק את הכוונה באמירת המזמור.

בנוסף, כדי לקיים ״ושננתם – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך״, נראה כי עלינו להתבונן במה שאמרו חז”ל (קידושין כט, א): ״לפיכך נקראו ראשונים סופרים – שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים: וא״ו דגחון – חציין של אותיות של ס״ת, דרש דרש – חציין של תיבות, והתגלח – של פסוקים, יכרסמנה חזיר מיער – עי״ן דיער חציין של תהלים, והוא רחום יכפר עון – חציו דפסוקים״. ספירת האותיות, התיבות והפסוקים, היא חלק משמעותי מן העיסוק במקרא וחידודו. בכל פעם שאנו סופרים, עלינו גם למצוא את החציון, שמעניק משמעות נוספת לענין כולו. לשון המקרא מלאה בתקבולות, ובוודאי שחלקי השיר שבו ערוכים בתבנית ספרותית. המקרא כפשוטו מושך אותנו להתבונן במכלול ובהקשר, תוך שימת לב לפרטים הקטנים.

בפירוש לפרקי התהילים הסתמכנו הרבה על הפרשיות המקבילות בספרי הנביאים ובדברי הימים, וכן על פשוטו של המזמור, מתוך הסיוע שיש בחלקי המזמור עצמו.

במהלך השנים בהן למדתי ולימדתי תהילים ראיתי פירושים רבים. ואולם, על אף שפעמים רבות הבאתי בפירושי דברים שיש להם מקורות קודמים, הפירוש ככלל הוא פירוש חדש, ולא ליקוט. לפיכך, לא הרביתי בציון מפרשים ראשונים שמימיהם אנו שותים, והמוצא טעות – יכול לתלותה בי ובמיעוט הבנתי.

״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך״.