לבוא לבית ה׳ מבקש דוד, כי הדיחו אותו ממלכותו, והוא נאלץ לברוח מירושלים. דוד מבקש שה׳ ישמע את תפילתו, ולא תפגע בו עצת אחיתופל, רוצה הוא ללכת בדרך הישרה, ושה׳ ידחה את הפושעים, כי הם

פחד האויב מביא לכך שהוא מסוכן. שאול המלך ניסה מתוך פחד להרוג את דוד בכל מיני דרכים, עוד לפני שאיבתו צפה ועלתה על פני השטח. סופו של שאול היה בכך שהוא פחד מהפלשתים ונענש במידה

כאשר ה׳ מתגלה – האויבים אובדים והצדיקים שמחים, ובמלחמה של עם ישראל, מתגלה ה׳ בניצחון ובהריגת האויבים. אמנם, התגלות ה׳ איננה רק במלחמה, והוא מופיע גם כאבי יתומים ודיין אלמנות.

ירושלים היא עיר שאליה עולים שבטי י־ה להודות לשם ה׳, וזו גם עיר שה׳ מושיב בה את מלכי בית דוד. השמחה שלימה כאשר זו עיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו — אנו מודים בה לה׳, והוא מושיב

הברכה לעם ישראל משפיעה על העולם כולו. במעטפת המזמור מתקיים הברכה והארת הפנים לישראל, ואילו במרכז המזמור העמים והלאומים נשפטים ביושר. לא תמיד הברכה אלינו היא בשם הוי׳, ולפעמים רק בטבע רואים את הברכה —

ישנה גאולה פרטית מצרות וישנה גאולה כללית של העם. הגאולה הפרטית היא גם גאולה של עוברי עבירה מהצרות שלהם ומהעונשים שהם קיבלו, והגאולה הכללית היא של עם ישראל, והיא נעשית בקהל עם ובמושב זקנים. כאשר

החיפוש אחר תכונות טובות ומעשים טובים מוביל אותנו מחד לחיפוש התכונות שהובילו את אבות האומה, ומאידך לשלול את התכונות של מי שהרע לנו ונפל לפנינו. דוד מציע את התכונות של מי שיגור באוהלו של ה׳

כאשר יצאו ישראל ממצרים אירעו שינויים בטבע. מדוע הים נקרע? ומדוע ההרים רקדו? תשובת המזמור: היה כאן גילוי א-להי. יציאת מצרים מבטאת את אהבת ה׳ לעם ישראל, והשינויים בעולם הם תולדה של הופעת ה׳.