תהילים פרק לו – בַּה’ חָסִיתִי

שני נאומים ניתן לשמוע – את נאום ה״פשע״ לרשע, ואת נאומו של דוד על הצדיקים. בעולם הזה יכול הרשע לחיות בלי פחד א-להים, אך שם – בגיהנום – יפלו פועלי האוון, ותיראה עליונותם של הצדיקים.

תהילים פרק יא – בַּה’ חָסִיתִי

יש מי שאומר לנו לברוח מהתמודדות, כי פעולת הצדיק אינה ניכרת, אך כאשר חוסים בה׳ בטוחים במפלת הרשעים ובהצלחת הצדיקים, וממילא אין צורך לברוח.

תהילים פרק קי – נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם

ה׳ נשבע לדוד שאויביו יהיו הדום לרגליו, אך דוד חושש שמא לא לעולם הוא יהיה המלך, ולפיכך צריך להדגיש – נשבע ה׳ ולא ינחם. דוד מנצח את בני עמון גם לאחר שחטא והרג בחרב בני עמון את אוריה החתי. ה׳ איננו מתחרט – אתה כהן לעולם.

תהילים פרק כט – קוֹל ה’ שֹׁבֵר אֲרָזִים

שבעה קולות יש במזמור זה, שלשה קולות על המים, שלשה על הארץ, ובתווך קול המשבר את ארזי הלבנון. מהו הקול הזה? ומהי השבירה שלו? ארזי הלבנון משמשים לבניין בית, אך דוד לא בנה אתם את בית ה׳ אלא את ביתו, הוא רק השתמש בארזים ובברושים כדי לרקוד לפני ה׳.

תהילים פרק פח – הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא?!

הרבה תפילות התחברו בצל המוות. במזמור לפנינו יש שלש תפילות – לא למות מבלי להשאיר זכר, לא למות כדי להמשיך לראות את נפלאות ה׳, ולא לסבול ייסורים. הרקע לתפילות הללו הוא גם בסיפור על קורח, וגם ב״מחלתו״ של אמנון.

תהילים פרק פט – דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ

איתן האזרחי רואה את מלכות דוד בתפארתה, אך לא לנצח זה נשאר כך, והמשורר בא בתביעה לה׳ הזונח את המלכים מבית דוד. בתחילת המזמור כולם משבחים את ה׳, אך בסיומו של המזמור נראה כי אנו צועקים לה׳ על החרפות שמחרפים אותנו. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.

תהילים פרק כז – אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה׳

בטחון בה׳ והכרה בכך שהוא עוזר בצרות, עוזרים לנו לא לפחד גם כאשר הכל נראה אבוד וכאילו הארץ מתמוטטת. עזרת ה׳ מובילה לשמחה, וליכולת שלנו להרפות ולדעת את ה׳. המזמור הוא על נס השבתת המלחמה, מבלי שאנחנו היינו צריכים להילחם.

תהילים פרק מז – עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה

המלכת ה׳ כוללת את הכנעת העמים כולם, שמובילה לכך שעולם מריעים לא-להים, וכאשר ה׳ יושב על כסאו באים נדיבי העמים ומגיני הארץ כדי להלל אותו. שני השלבים בטקס ההמלכה דומים לשלבים בטקס המלכת מלך בשר ודם. בני קרח ראו את העמים כולם נופלים באופן ניסי, ומתוך כך שבו והמליכו את ה׳.

תהילים פרק צ – וִיהִי נֹעַם

בין ה׳ לאדם ישנו פער בכל המישורים, בעולם-שנה-נפש, וכאשר ה׳ מעניש את האדם – הוא מכלה את ימיו שעוברים כל כך מהר. מבקשים אנו שה׳ יודיע לנו את מניין ימינו, ונזכה להביא לפניו לבב חכמה. שובה ה׳ עד מתי והנחם על עבדיך.