תהילים פרק לד – בַּה׳ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי

דוד משנה את טעמו, ואם בתחילה הוא חשב לעבור לצד הפלשתים כדי להינצל משאול המלך, מבין דוד שכשם שהוא גורש מארץ ישראל, כך הוא גם מגורש מהפלשתים. דוד מהלל את ה׳ על כך, ומרומם את שמו – שחילץ אותו מכל צרותיו, גם מהצרות שהוא הביא על עצמו.

תהילים פרק כג – כִּי אַתָּה עִמָּדִי

בחלק הראשון מתאר דוד את עצמו ככבשה, וה׳ הוא הרועה שלו, ובחלק השני מתאר דוד את עצמו כאורח בבית המלך ה׳. ובעצם, דוד המלך אומר: גם כאשר הייתי רועה – אתה היית הרועה שלו, וגם כאשר אני מלך – אתה המלך שלי.

תהילים פרק כד – מֶלֶךְ הַכָּבוֹד

העולים בהר ה׳ והעומדים במקום קדשו אינם רק עולי רגלים, אלא אנשים שמסייעים לחזרת מלך הכבוד למקומו. יש לדרוש את ה׳ כמשפט, וכאשר מתקיימת דרישה זו, נושאים ברכה מאת ה׳.

תהילים פרק כה – אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא

דוד יוצא לדרך, והוא מבקש מה׳ שילמד אותו את הדרך בה ילך. שאול המלך בגד בו ריקם, ודוד מבקש שה׳ יודיע לו את דרכו ולא יזכור את חטאיו, שה׳ יסלח לעוונותיו, וה' יכיר בתקוותו ויפדה אותו. בריחתו של דוד הופכת למשל לעם כולו, אותו יפדה ה׳ מכל צרותיו.

תהילים פרק ט-י – כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי

דוד מודה על משפט וצדק – ה׳ לא עזב את הבוטח בו, ולא שוכח את צעקת המעונים. הרשע אומר בלבו שאין א-להים, והוא מצליח זמן רב, אך בסופו של דבר ה׳ שובר את זרוע הרשעים ושומע את בקשת העניים. מלכות דוד מתחילה, וזו מלכות צדק, מלכות ה׳ בירושלים.

תהילים פרק ז – שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי

שאול המלך חטא ברודפו אחרי דוד, והוא מכיר בטעותו ומגדיר אותה כמשגה. דוד חוסה בה׳ ובטוח בחפותו. הוא מבקש מה׳ משפט צדק, ועונש מיוחד לרודפים – מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך.

תהילים פרק ד – לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי

מחד, זהו מזמור פרטי, ומאידך זהו מזמור שכל אחד יכול לשיר אותו – ה׳ שומע תפילה, והוא מוציא את האדם מהצר למרחב. על דוד המלך מסופר במזמור איך הוא עבר ממקום צר, בו הכלימו אותו, להיות מלך שבימיו יש שמחה ורוב דגן ותירוש, מלך של כל שבטי ישראל.

תהילים פרק ג – בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ

מרד אבשלום הוא עונש לדוד, רעה שה׳ הקים עליו מביתו לאחר החטא עם בת שבע. דוד מבקש מה׳ להינצל מעצת אחיתופל, להרים את ראשו ולקרוא לה׳ שיענה לו מהר קדשו. הרשעים בפרקנו אינם בני ישראל, אלא אחיתופל והמדברים נגד דוד, ואת שיניהם ה׳ משבר.

תהילים פרק ב – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק

ה׳ מתייחס אל המלך כאל בנו, ושוחק ולועג למי שלא מוכן לקבל את עולו של מלך המשיח. העצה היעוצה – להצטרף למלך ולהיסטוריה שמכוונת מלמעלה. זו עצה כלפי פנים – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, ועצה כלפי הגויים – נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף.