יש לדוד המלך שתי תפילות: האחת – לשפוט אותו ולריב את ריבו מן האויב, והשניה – להגיע למקום השכינה ולהודות לה׳. גם כאשר דוד בורח מן האויב, הוא חושב על קרבת ה׳ ורוצה לבוא אל מקור שמחתו.
ישנם משברים וקשיים שלא מאפשרים לראות את פני א-להים. בכל זאת, האדם משתוקק לבוא ולראות, הוא נזכר בערגה בזמנים בהם הוא עלה לרגל, והוא בוכה כאשר האויבים בזים לו. האדם לא רק מזכיר לנפשו את מה שהיה אלא מתפלל לה׳, ושואל אותו למה הוא שכח אותו.
דוד שותק. גם מול אנשים, וגם מול ה׳. הוא מצדיק את הייסורים, ורק שואל כמה זמן הם יימשכו. דוד לא רוצה להיות כמו כל בני האדם שעסוקים בהבל, הוא יודע שה׳ עשה את מה שעובר עליו. ובכל זאת, בשל חיינו הקצרים – מבקשים אנו מה׳ שישמע תפילתנו בטרם נלך…
תקוה בה׳ ושוועה מביאה לישועה. הביטחון בה' מחולל נפלאות. ה׳ איננו כולא את רחמיו, והוא מציל ועוזר. את הישועה הפרטית צריך לספר בקהל רב, ולהפוך את האמונה והחסד הא-להי לנחלת הכלל.
דוד מצדיק את הדין מפני חטאתו, והוא מתאר את ייסוריו המרובים. עם זאת, דוד עומד על כך שאוהביו ורעיו עומדים מנגד, ומבקשי נפשו ודורשי רעתו מדברים עליו דיבורים קשים. הוא מבקש שה׳ לא יעזוב אותו ויחוש לעזרתו.
דוד בורח משאול המלך, ואולם מעבר לבקשה הפשוטה – להינצל, ואף מעבר לתפילה ששאול יפול רשת שהוא טומן לדוד, מתמודד דוד עם הרבה אנשים שאינם מעורבים. אנשים שרק שמחים לראות את המרדף, אך הם לא חלק מההתמודדות בין שאול המלך ודוד.
דוד בורח משאול המלך, ואולם מעבר לבקשה הפשוטה – להינצל, ואף מעבר לתפילה ששאול יפול רשת שהוא טומן לדוד, מתמודד דוד עם הרבה אנשים שאינם מעורבים. אנשים שרק שמחים לראות את המרדף, אך הם לא חלק מההתמודדות בין שאול המלך ודוד.
דוד משנה את טעמו, ואם בתחילה הוא חשב לעבור לצד הפלשתים כדי להינצל משאול המלך, מבין דוד שכשם שהוא גורש מארץ ישראל, כך הוא גם מגורש מהפלשתים. דוד מהלל את ה׳ על כך, ומרומם את שמו – שחילץ אותו מכל צרותיו, גם מהצרות שהוא הביא על עצמו.
לאחר המזמור הקודם, בו התחזקה בנו ההכרה שהבוטח בה׳ חסד יסובבנו, מחיל המזמור שלנו את התובנה גם על כלל ישראל. אשרי הגוי שה׳ א-להיו, והוא איננו פונה לעזרת בני אדם, ואיננו בוטח ברוב חיל או ברוב כח.
בחלק הראשון מתאר דוד את עצמו ככבשה, וה׳ הוא הרועה שלו, ובחלק השני מתאר דוד את עצמו כאורח בבית המלך ה׳. ובעצם, דוד המלך אומר: גם כאשר הייתי רועה – אתה היית הרועה שלו, וגם כאשר אני מלך – אתה המלך שלי.
העולים בהר ה׳ והעומדים במקום קדשו אינם רק עולי רגלים, אלא אנשים שמסייעים לחזרת מלך הכבוד למקומו. יש לדרוש את ה׳ כמשפט, וכאשר מתקיימת דרישה זו, נושאים ברכה מאת ה׳.
דוד יוצא לדרך, והוא מבקש מה׳ שילמד אותו את הדרך בה ילך. שאול המלך בגד בו ריקם, ודוד מבקש שה׳ יודיע לו את דרכו ולא יזכור את חטאיו, שה׳ יסלח לעוונותיו, וה' יכיר בתקוותו ויפדה אותו. בריחתו של דוד הופכת למשל לעם כולו, אותו יפדה ה׳ מכל צרותיו.