המזמור שלנו הוא תגובת עם ישראל לקיום דברי הברית שכרת אתנו ה׳. אנו איננו משקרים בברית, גם כאשר מתקיימות התוכחות במלואן. הבקשה שלנו מה׳ היא לא להסתיר את פניו לנצח. מקבלים אנו את הייסורים שה׳ הביא עלינו בדין, אך מבקשים אנו מה׳ שהוא יושיע אותנו למען חסדו.
אנו זוכרים את ציון ובוכים, ואיננו יכולים לשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר. ואולם, לא די בכך שאיננו שוכחים, אלא אנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו. כאשר זה קורה – ה׳ יזכור את מחריבי ירושלים וישלם להם כגמולם.
כאשר דוד בורח הוא מתמודד מול שני סוגים של אויבים – את דואג האדומי הוא פוגש בהיותו בנוב, ועבדי שאול ככלל מנסים לנשוך אותו בעקב, כמו נחש. לעומת זאת, בגת הוא פוגש את הפלשתים שרוצים להורגו, הם אויבים שנלחמים פנים אל פנים. הבטחון בה׳ מציל את דוד משני האיומים – מה יעשה בשר ואדם לי?!
הודו לה׳ כי טוב. לפעמים, מבקשים אנו לשמוח בשמחת הגוי של ה׳ ולהתהלל עם נחלתו, ולפעמים נתונים אנו בצרות, ומבקשים אנו ישועה מן הגויים האחרים כדי שנוכל להודות לה׳ ולהשתבח בתהילתו. בכל מקרה, יודעים אנו שעם כל החטאים שלנו ושל אבותינו, ה׳ זוכר את בריתו, ובסוף נוכל להודות לה׳.
הגויים מטמאים את ההיכל, מחרפים את ה׳, והורגים את עבדי ה׳ וחסידיו, אך אנו מודים לה׳ לעולם, ומספרים תהילתו לדור ודור. גם כאשר הכל טוב מסביב, וגם כאשר הכל נראה רע – בכל דור אנו מודים לה׳ ומהללים אותו.
במזמור שלנו משה מוכיח את העם, שהם לא מסתפקים במה שאבותיהם ניסו ובחנו את ה׳, ואל להם להקשות את לבם. ואולם, על אף שבדור המדבר לא הצלחנו לבוא לפניו ולהשתחוות לו, אנחנו דור אחר, שיכול לבוא לפני ה׳.
לבוא לבית ה׳ מבקש דוד, כי הדיחו אותו ממלכותו, והוא נאלץ לברוח מירושלים. דוד מבקש שה׳ ישמע את תפילתו, ולא תפגע בו עצת אחיתופל, רוצה הוא ללכת בדרך הישרה, ושה׳ ידחה את הפושעים, כי הם מרו בה׳ במרידתם בדוד.
פחד האויב מביא לכך שהוא מסוכן. שאול המלך ניסה מתוך פחד להרוג את דוד בכל מיני דרכים, עוד לפני שאיבתו צפה ועלתה על פני השטח. סופו של שאול היה בכך שהוא פחד מהפלשתים ונענש במידה כנגד מידה שהוא פעל בה נגד דוד. כאשר רואים זאת מבינים איך ה׳ פועל ועושה את הכל, והצדיק החוסה בה׳ יכול לשמוח ולהתהלל.
כאשר ה׳ מתגלה – האויבים אובדים והצדיקים שמחים, ובמלחמה של עם ישראל, מתגלה ה׳ בניצחון ובהריגת האויבים. אמנם, התגלות ה׳ איננה רק במלחמה, והוא מופיע גם כאבי יתומים ודיין אלמנות.
ירושלים היא עיר שאליה עולים שבטי י־ה להודות לשם ה׳, וזו גם עיר שה׳ מושיב בה את מלכי בית דוד. השמחה שלימה כאשר זו עיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו — אנו מודים בה לה׳, והוא מושיב בה כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט. כדי שירושלים תהיה בנויה, עלינו לשאול בשלומה, ולהתפלל על תושביה, למען אחי ורעי, ולמען בית ה׳.
הברכה לעם ישראל משפיעה על העולם כולו. במעטפת המזמור מתקיים הברכה והארת הפנים לישראל, ואילו במרכז המזמור העמים והלאומים נשפטים ביושר. לא תמיד הברכה אלינו היא בשם הוי׳, ולפעמים רק בטבע רואים את הברכה — אך תמיד יכולים גם העמים להודות ולשמוח.
על המשנה ״במדה שאדם מודד – בה מודדין לו״, מפרטת הגמרא ומרחיבה את העיקרון הזה. בנוסף, הגמרא מעמידה עיקרון נוסף שיש ללמוד מהמשנה, על אף שהוא לא מפורש בה, ״שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו״.
במרכז הסוגיה מובאות דרשות של רב חיננא בר פפא, שמעמיקות את ההבנה בעיקרון של מידה כנגד מידה.