תהילים פרק קי – נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם

ה׳ נשבע לדוד שאויביו יהיו הדום לרגליו, אך דוד חושש שמא לא לעולם הוא יהיה המלך, ולפיכך צריך להדגיש – נשבע ה׳ ולא ינחם. דוד מנצח את בני עמון גם לאחר שחטא והרג בחרב בני עמון את אוריה החתי. ה׳ איננו מתחרט – אתה כהן לעולם.

תהילים פרק כט – קוֹל ה’ שֹׁבֵר אֲרָזִים

שבעה קולות יש במזמור זה, שלשה קולות על המים, שלשה על הארץ, ובתווך קול המשבר את ארזי הלבנון. מהו הקול הזה? ומהי השבירה שלו? ארזי הלבנון משמשים לבניין בית, אך דוד לא בנה אתם את בית ה׳ אלא את ביתו, הוא רק השתמש בארזים ובברושים כדי לרקוד לפני ה׳.

תהילים פרק מד – קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ

המזמור שלנו הוא תגובת עם ישראל לקיום דברי הברית שכרת אתנו ה׳. אנו איננו משקרים בברית, גם כאשר מתקיימות התוכחות במלואן. הבקשה שלנו מה׳ היא לא להסתיר את פניו לנצח. מקבלים אנו את הייסורים שה׳ הביא עלינו בדין, אך מבקשים אנו מה׳ שהוא יושיע אותנו למען חסדו.

תהילים פרק עט – נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם

הגויים מטמאים את ההיכל, מחרפים את ה׳, והורגים את עבדי ה׳ וחסידיו, אך אנו מודים לה׳ לעולם, ומספרים תהילתו לדור ודור. גם כאשר הכל טוב מסביב, וגם כאשר הכל נראה רע – בכל דור אנו מודים לה׳ ומהללים אותו.

תהילים פרק קכב – שְׁלוֹם‭ ‬יְרוּשָׁלִָם

ירושלים היא עיר שאליה עולים שבטי י־ה להודות לשם ה׳, וזו גם עיר שה׳ מושיב בה את מלכי בית דוד. השמחה שלימה כאשר זו עיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו — אנו מודים בה לה׳, והוא מושיב בה כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט. כדי שירושלים תהיה בנויה, עלינו לשאול בשלומה, ולהתפלל על תושביה, למען אחי ורעי, ולמען בית ה׳.

תהילים פרק טו – עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם

החיפוש אחר תכונות טובות ומעשים טובים מוביל אותנו מחד לחיפוש התכונות שהובילו את אבות האומה, ומאידך לשלול את התכונות של מי שהרע לנו ונפל לפנינו. דוד מציע את התכונות של מי שיגור באוהלו של ה׳ וישכון בהר קדשו מאבותינו, אך גם מהשלילה של תכונותיו של שאול המלך.

תהילים פרק קלב – זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ

שתי שבועות יש, התלויות זו בזו. שבועת דוד למצוא מקום לה׳, ושבועת ה׳ לדוד לבנות לו בית. בית לה׳ ייבנה על ידי שלמה, כיוון שרק כאשר הוא ימלוך, יקום ״בית המלוכה״ של דוד המלך. כמה שהיחיד יהיה צדיק ולוחם מלחמות גדולות — עדיין אין זו מנוחה, הדרושה לבנין בית לה׳.

תהילים פרק כו – וַאֲסֹבְבָה‭ ‬אֶת‭ ‬מִזְבַּחֲךָ‭ ‬ה‭׳

דוד בונה מזבח לה׳ מתוך המגפה. מקום המזבח הופך להיות מקום המשכן – בית לה׳. דוד הכין את הכל כדי לבנות את המקדש, אך הוא עצמו לא בנה את הבית, והיו לו שונאים רבים שתלו זאת בחטאו. דוד יודע שהוא הלך בתומו, ומהשלמות לא בא החיסרון.

תהילים פרק עב – וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶך

המשפט והצדקה שהמלך עושה מביאים משפט וצדקה של ה’, ושלום רב לכל העם. עם זאת, הברכה מגיעה ממקור הברכה רק במה שהמלך עושה כמשפט, וגם כאשר המלך משקיע בדברים נוספים – לא נזכרת הברכה בהקשרים הללו