דוד בורח משאול המלך, ואולם מעבר לבקשה הפשוטה – להינצל, ואף מעבר לתפילה ששאול יפול רשת שהוא טומן לדוד, מתמודד דוד עם הרבה אנשים שאינם מעורבים. אנשים שרק שמחים לראות את המרדף, אך הם לא חלק מההתמודדות בין שאול המלך ודוד.
דוד משנה את טעמו, ואם בתחילה הוא חשב לעבור לצד הפלשתים כדי להינצל משאול המלך, מבין דוד שכשם שהוא גורש מארץ ישראל, כך הוא גם מגורש מהפלשתים. דוד מהלל את ה׳ על כך, ומרומם את שמו – שחילץ אותו מכל צרותיו, גם מהצרות שהוא הביא על עצמו.
לאחר המזמור הקודם, בו התחזקה בנו ההכרה שהבוטח בה׳ חסד יסובבנו, מחיל המזמור שלנו את התובנה גם על כלל ישראל. אשרי הגוי שה׳ א-להיו, והוא איננו פונה לעזרת בני אדם, ואיננו בוטח ברוב חיל או ברוב כח.
בחלק הראשון מתאר דוד את עצמו ככבשה, וה׳ הוא הרועה שלו, ובחלק השני מתאר דוד את עצמו כאורח בבית המלך ה׳. ובעצם, דוד המלך אומר: גם כאשר הייתי רועה – אתה היית הרועה שלו, וגם כאשר אני מלך – אתה המלך שלי.
העולים בהר ה׳ והעומדים במקום קדשו אינם רק עולי רגלים, אלא אנשים שמסייעים לחזרת מלך הכבוד למקומו. יש לדרוש את ה׳ כמשפט, וכאשר מתקיימת דרישה זו, נושאים ברכה מאת ה׳.
דוד יוצא לדרך, והוא מבקש מה׳ שילמד אותו את הדרך בה ילך. שאול המלך בגד בו ריקם, ודוד מבקש שה׳ יודיע לו את דרכו ולא יזכור את חטאיו, שה׳ יסלח לעוונותיו, וה' יכיר בתקוותו ויפדה אותו. בריחתו של דוד הופכת למשל לעם כולו, אותו יפדה ה׳ מכל צרותיו.
דוד מודה על משפט וצדק – ה׳ לא עזב את הבוטח בו, ולא שוכח את צעקת המעונים. הרשע אומר בלבו שאין א-להים, והוא מצליח זמן רב, אך בסופו של דבר ה׳ שובר את זרוע הרשעים ושומע את בקשת העניים. מלכות דוד מתחילה, וזו מלכות צדק, מלכות ה׳ בירושלים.
שאול המלך חטא ברודפו אחרי דוד, והוא מכיר בטעותו ומגדיר אותה כמשגה. דוד חוסה בה׳ ובטוח בחפותו. הוא מבקש מה׳ משפט צדק, ועונש מיוחד לרודפים – מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך.
מחד, זהו מזמור פרטי, ומאידך זהו מזמור שכל אחד יכול לשיר אותו – ה׳ שומע תפילה, והוא מוציא את האדם מהצר למרחב. על דוד המלך מסופר במזמור איך הוא עבר ממקום צר, בו הכלימו אותו, להיות מלך שבימיו יש שמחה ורוב דגן ותירוש, מלך של כל שבטי ישראל.
מרד אבשלום הוא עונש לדוד, רעה שה׳ הקים עליו מביתו לאחר החטא עם בת שבע. דוד מבקש מה׳ להינצל מעצת אחיתופל, להרים את ראשו ולקרוא לה׳ שיענה לו מהר קדשו. הרשעים בפרקנו אינם בני ישראל, אלא אחיתופל והמדברים נגד דוד, ואת שיניהם ה׳ משבר.
ה׳ מתייחס אל המלך כאל בנו, ושוחק ולועג למי שלא מוכן לקבל את עולו של מלך המשיח. העצה היעוצה – להצטרף למלך ולהיסטוריה שמכוונת מלמעלה. זו עצה כלפי פנים – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, ועצה כלפי הגויים – נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף.
בתחילת ספר תהילים אנו מתארים את האיש שבתורת ה׳ חפצו כעץ עושה פרי, לעומת הרשעים שהם כמוץ אשר ידפנו רוח. האיש מתחיל כאדם בודד שעובד את ה׳, אבל לאחר זמן מתקבצים האנשים זה לזה, ונוצרת עדת צדיקים. הרשעים מתחילים מיד כמועצה, אך זה לא מחזיק מעמד.