תהילים פרק יא – בַּה’ חָסִיתִי

יש מי שאומר לנו לברוח מהתמודדות, כי פעולת הצדיק אינה ניכרת, אך כאשר חוסים בה׳ בטוחים במפלת הרשעים ובהצלחת הצדיקים, וממילא אין צורך לברוח.

תהילים פרק פט – דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ

איתן האזרחי רואה את מלכות דוד בתפארתה, אך לא לנצח זה נשאר כך, והמשורר בא בתביעה לה׳ הזונח את המלכים מבית דוד. בתחילת המזמור כולם משבחים את ה׳, אך בסיומו של המזמור נראה כי אנו צועקים לה׳ על החרפות שמחרפים אותנו. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.

תהילים פרק כז – אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה׳

בטחון בה׳ והכרה בכך שהוא עוזר בצרות, עוזרים לנו לא לפחד גם כאשר הכל נראה אבוד וכאילו הארץ מתמוטטת. עזרת ה׳ מובילה לשמחה, וליכולת שלנו להרפות ולדעת את ה׳. המזמור הוא על נס השבתת המלחמה, מבלי שאנחנו היינו צריכים להילחם.

תהילים פרק נו – בֵּא-לֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא

כאשר דוד בורח הוא מתמודד מול שני סוגים של אויבים – את דואג האדומי הוא פוגש בהיותו בנוב, ועבדי שאול ככלל מנסים לנשוך אותו בעקב, כמו נחש. לעומת זאת, בגת הוא פוגש את הפלשתים שרוצים להורגו, הם אויבים שנלחמים פנים אל פנים. הבטחון בה׳ מציל את דוד משני האיומים – מה יעשה בשר ואדם לי?!

תהילים פרק ה – בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ

לבוא לבית ה׳ מבקש דוד, כי הדיחו אותו ממלכותו, והוא נאלץ לברוח מירושלים. דוד מבקש שה׳ ישמע את תפילתו, ולא תפגע בו עצת אחיתופל, רוצה הוא ללכת בדרך הישרה, ושה׳ ידחה את הפושעים, כי הם מרו בה׳ במרידתם בדוד.

תהילים פרק סד – תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ

פחד האויב מביא לכך שהוא מסוכן. שאול המלך ניסה מתוך פחד להרוג את דוד בכל מיני דרכים, עוד לפני שאיבתו צפה ועלתה על פני השטח. סופו של שאול היה בכך שהוא פחד מהפלשתים ונענש במידה כנגד מידה שהוא פעל בה נגד דוד. כאשר רואים זאת מבינים איך ה׳ פועל ועושה את הכל, והצדיק החוסה בה׳ יכול לשמוח ולהתהלל.