שאול יונתן וינגורט, Author at פני המנורה

תהילים פרק קכב – שְׁלוֹם‭ ‬יְרוּשָׁלִָם

ירושלים היא עיר שאליה עולים שבטי י־ה להודות לשם ה׳, וזו גם עיר שה׳ מושיב בה את מלכי בית דוד. השמחה שלימה כאשר זו עיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו — אנו מודים בה לה׳, והוא מושיב בה כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט. כדי שירושלים תהיה בנויה, עלינו לשאול בשלומה, ולהתפלל על תושביה, למען אחי ורעי, ולמען בית ה׳.

תהילים פרק סז – כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר

הברכה לעם ישראל משפיעה על העולם כולו. במעטפת המזמור מתקיים הברכה והארת הפנים לישראל, ואילו במרכז המזמור העמים והלאומים נשפטים ביושר. לא תמיד הברכה אלינו היא בשם הוי׳, ולפעמים רק בטבע רואים את הברכה — אך תמיד יכולים גם העמים להודות ולשמוח.

הסוגיה הרביעית במסכת סוטה: במדה שאדם מודד – בה מודדים לו

על המשנה ״במדה שאדם מודד – בה מודדין לו״, מפרטת הגמרא ומרחיבה את העיקרון הזה. בנוסף, הגמרא מעמידה עיקרון נוסף שיש ללמוד מהמשנה, על אף שהוא לא מפורש בה, ״שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו״.
במרכז הסוגיה מובאות דרשות של רב חיננא בר פפא, שמעמיקות את ההבנה בעיקרון של מידה כנגד מידה.

הסוגיה השלישית במסכת סוטה: בירושלים

כאשר הבעל הגיע עם האשה הסוטה לבית דין הגדול שבירושלים, כתוב במשנה שהיו מאיימים עליה. אם אמרה: ״טמאה אני״, היא כותבת שובר כאילו היא קיבלה את כתובתה, ובעלה מגרש אותה, ואם אמרה: ״טהורה אני״, מעלין אותה לשער המזרח ועושים לה כמעשה הסוטות.

תהילים פרק קז – גְּאוּלֵי‭ ‬ה‮׳

ישנה גאולה פרטית מצרות וישנה גאולה כללית של העם. הגאולה הפרטית היא גם גאולה של עוברי עבירה מהצרות שלהם ומהעונשים שהם קיבלו, והגאולה הכללית היא של עם ישראל, והיא נעשית בקהל עם ובמושב זקנים. כאשר מתבוננים במזמור ובמציאות רואים את חסדי ה׳ ומודים עליהם

תהילים פרק טו – עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם

החיפוש אחר תכונות טובות ומעשים טובים מוביל אותנו מחד לחיפוש התכונות שהובילו את אבות האומה, ומאידך לשלול את התכונות של מי שהרע לנו ונפל לפנינו. דוד מציע את התכונות של מי שיגור באוהלו של ה׳ וישכון בהר קדשו מאבותינו, אך גם מהשלילה של תכונותיו של שאול המלך.

תהילים פרק יח – עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד

כאשר יצאו ישראל ממצרים אירעו שינויים בטבע. מדוע הים נקרע? ומדוע ההרים רקדו? תשובת המזמור: היה כאן גילוי א-להי. יציאת מצרים מבטאת את אהבת ה׳ לעם ישראל, והשינויים בעולם הם תולדה של הופעת ה׳.

הסוגיה השניה במסכת סוטה: באו לה עדים שהיא טמאה ובעלה בא עליה בדרך

לאחר הקינוי והסתירה – עליהם למדנו במשנה הקודמת, עוד בטרם תגיע הסוטה לבית הדין הגדול – על כך נלמד במשנה הבאה, דנות המשניות ״בדרך״. ראשית, המשנה אומרת, שאם הסוטה אומרת לאחר הסתירה ״טמאה אני לך״, או שבאו עדים שהיא טמאה, או שהיא אומרת ״איני שותה״, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך – חייב האיש לגרש את אשתו מבלי להשקותה, והיא אסורה מלאכול תרומה אם בעלה כהן. בנוסף, לדברי תנא קמא – מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמנם, רבי יהודה חולק ואומר: בעלה נאמן עליה.

הסוגיה הראשונה במסכת סוטה: קינוי וסתירה

בפסוקים על סוטה נאמר: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה, ודורשים מפה רבי אליעזר ורבי יהושע שאין עדים שראו שהיא נבעלה ונטמאה, אך יש עדים שראו שבעלה קינא לה והיא נסתרה. הסוגיה הראשונה היא על הקינוי של הבעל. החלק הראשון בסוגיה הוא על הקינוי. מרכז הסוגיה הוא על רוח הקנאה, על הסתירה, ועל שפלות הרוח. החלק השלישי בסוגיה הוא על האופן בו איש מקנא לאשתו.