תהילים פרק יט – תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה

השמים מספרים את כבוד ה׳, וייצוגו של ה׳ הוא בשמש. השמש יוצא כחתן, ואילו אנו הכלה שיוצאת לקראת החתן, מתוך שאנו מקשטים את התורה. אנו יכולים להתחבר לה׳ בשני אופנים – כמי שלומד תורה ומקיים מצוות, או כמי שמתפלל ומבקש מה׳ שיהיו לרצון אמרי פיו.

תהילים פרק כו – וַאֲסֹבְבָה‭ ‬אֶת‭ ‬מִזְבַּחֲךָ‭ ‬ה‭׳

דוד בונה מזבח לה׳ מתוך המגפה. מקום המזבח הופך להיות מקום המשכן – בית לה׳. דוד הכין את הכל כדי לבנות את המקדש, אך הוא עצמו לא בנה את הבית, והיו לו שונאים רבים שתלו זאת בחטאו. דוד יודע שהוא הלך בתומו, ומהשלמות לא בא החיסרון.

תהילים פרק מו – ה׳ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

בטחון בה׳ והכרה בכך שהוא עוזר בצרות, עוזרים לנו לא לפחד גם כאשר הכל נראה אבוד וכאילו הארץ מתמוטטת. עזרת ה׳ מובילה לשמחה, וליכולת שלנו להרפות ולדעת את ה׳. המזמור הוא על נס השבתת המלחמה, מבלי שאנחנו היינו צריכים להילחם.

תהילים פרק עב – וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶך

המשפט והצדקה שהמלך עושה מביאים משפט וצדקה של ה', ושלום רב לכל העם. עם זאת, הברכה מגיעה ממקור הברכה רק במה שהמלך עושה כמשפט, וגם כאשר המלך משקיע בדברים נוספים – לא נזכרת הברכה בהקשרים הללו

הסוגיה הראשונה במסכת גיטין: דין ״לשמה״ בהבאת הגט

פתיחת מסכת גיטין היא על אמירת "בפני נכתב ובפני נחתם" כאשר מביאים גט מחוץ לארץ.

וזו לשון המשנה: "המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר, רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ללוד, וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך".

הסוגיה הראשונה (ב, א: מ"ט – ה, ב: כבודו דר"ש) עוסקת בשאלה מהו עיקר הגט, ומדוע צריך לומר בפני "נכתב" ובפני "נחתם".