תהילים פרק ב – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק

ה׳ מתייחס אל המלך כאל בנו, ושוחק ולועג למי שלא מוכן לקבל את עולו של מלך המשיח. העצה היעוצה – להצטרף למלך ולהיסטוריה שמכוונת מלמעלה. זו עצה כלפי פנים – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, ועצה כלפי הגויים – נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף.

תהילים פרק כט – קוֹל ה’ שֹׁבֵר אֲרָזִים

שבעה קולות יש במזמור זה, שלשה קולות על המים, שלשה על הארץ, ובתווך קול המשבר את ארזי הלבנון. מהו הקול הזה? ומהי השבירה שלו? ארזי הלבנון משמשים לבניין בית, אך דוד לא בנה אתם את בית ה׳ אלא את ביתו, הוא רק השתמש בארזים ובברושים כדי לרקוד לפני ה׳.

תהילים פרק פט – דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ

איתן האזרחי רואה את מלכות דוד בתפארתה, אך לא לנצח זה נשאר כך, והמשורר בא בתביעה לה׳ הזונח את המלכים מבית דוד. בתחילת המזמור כולם משבחים את ה׳, אך בסיומו של המזמור נראה כי אנו צועקים לה׳ על החרפות שמחרפים אותנו. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.

תהילים פרק קכב – שְׁלוֹם‭ ‬יְרוּשָׁלִָם

ירושלים היא עיר שאליה עולים שבטי י־ה להודות לשם ה׳, וזו גם עיר שה׳ מושיב בה את מלכי בית דוד. השמחה שלימה כאשר זו עיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו — אנו מודים בה לה׳, והוא מושיב בה כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט. כדי שירושלים תהיה בנויה, עלינו לשאול בשלומה, ולהתפלל על תושביה, למען אחי ורעי, ולמען בית ה׳.

תהילים פרק קלב – זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ

שתי שבועות יש, התלויות זו בזו. שבועת דוד למצוא מקום לה׳, ושבועת ה׳ לדוד לבנות לו בית. בית לה׳ ייבנה על ידי שלמה, כיוון שרק כאשר הוא ימלוך, יקום ״בית המלוכה״ של דוד המלך. כמה שהיחיד יהיה צדיק ולוחם מלחמות גדולות — עדיין אין זו מנוחה, הדרושה לבנין בית לה׳.

תהילים פרק עב – וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶך

המשפט והצדקה שהמלך עושה מביאים משפט וצדקה של ה’, ושלום רב לכל העם. עם זאת, הברכה מגיעה ממקור הברכה רק במה שהמלך עושה כמשפט, וגם כאשר המלך משקיע בדברים נוספים – לא נזכרת הברכה בהקשרים הללו