כותרת המזמור מורכבת: לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד, מִכְתָּם, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה.

תחילת הכותרת תלווה אותנו גם בשני המזמורים הבאים: לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד, מִכְתָּם (מזמור נח), ולַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם, בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ (מזמור נט). כותרת דומה נמצא גם במזמור עה: לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת, מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר. המילים אַל תַּשְׁחֵת לא מופיעות פעם נוספת, והמילה מִכְתָּם מופיעה בעוד שלשה מזמורים: טז, נו, ס.

אם כן, מלבד האירוע ההיסטורי שמסופר כאן: בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה, יש כאן שני צירופים מיוחדים: (א) אַל תַּשְׁחֵת, (ב) מִכְתָּם, שנזכרו במזמורים מעטים נוספים. הצירוף אַל תַּשְׁחֵת מזכיר את דברי דוד לאבישי על שאול המלך (שמו"א כו, ט): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי: אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ! כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְנִקָּה, ולפיכך יש מקום לומר שהוא מבטא את הקושי של דוד – אמנם יש כאן בקשה להינצל, חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים חָנֵּנִי, אך אין כאן בקשה להשחית את שאול. המילה מִכְתָּם לעומת זאת, נראית כמבטאת דווקא את החלק השמח במזמור, שכן הכתם הוא סוג של זהב, כמו שכתוב (ישעיהו יג, יב) מִכֶּתֶם אוֹפִיר, או (משלי כה, יב)  נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם ועוד.

על איזו מערה מדובר במזמור הזה?

סיפור המערה שמזדקר מיד הוא הסיפור על כריתת המעיל של שאול המלך (שמו"א כג, ב-ד): וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר, מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: "הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ: 'הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת (איביך) אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ', וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ". וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, בַּלָּט. ואולם, כאן לא נזכרת בריחת דוד, אלא דווקא הנס המופלא שקרה לו כאשר שאול נכנס אל המערה בה הוא היה, ובמזמור שלנו אין רמז לאירוע הגדול של כריתת כנף המעיל.

לפיכך נראה, שהמערה עליה מדובר במזמור שלנו היא המערה עליה מסופר בתחילת נדודיו של דוד (שמו"א כב, א-ב): וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה. וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק, וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר, וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. ואכן, במערה זו מתאימה התפילה הפותחת את המזמור: חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים חָנֵּנִי, כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה, עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת (=אסון).

המזמור עצמו מחולק לשנים, ובסיום כל חלק מופיעה הבקשה: רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱ-לֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ (פסוק ו), או: רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ (פסוק יב).

בחלק הראשון (ג-ו. 36 מילים, ללא המילה סֶלָה) דוד מתאר את בקשתו: אֶקְרָא לֵא-לֹהִים עֶלְיוֹן, לָאֵ-ל גֹּמֵר (=המשלים) עָלָי (=את צרכי). יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי, חֵרֵף (=יביא חרפה, על) שֹׁאֲפִי (=שונאי), סֶלָה, יִשְׁלַח אֱ-לֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. ואת המצוקה בה הוא נתון: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם (=להבות), אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים (=לוהטות), בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. והוא מסיים: רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱ-לֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

בחלק השני (ח-יב. 35 מילים) הודיית המשורר ושירתו: נָכוֹן (=ישר) לִבִּי אֱ-לֹהִים, נָכוֹן לִבִּי, אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. עוּרָה כְבוֹדִי (=נפשי), עוּרָה (=התעורר) הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר. אוֹדְךָ בָעַמִּים (כלומר, בפרסום) אֲ-דֹנָי, אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים. כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. גם כאן הוא מסיים: רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. ויש להעיר, שחלק זה של המזמור נמצא פעם נוספת בתהילים (קח, ב-ו): נָכוֹן לִבִּי אֱ-לֹהִים, אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי. עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר. אוֹדְךָ בָעַמִּים ה', וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים. כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים, וְעַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

נראה, כי לא לחינם כופל דוד במזמור שלנו את הלשון נָכוֹן לִבִּי. לשון זו רומזת על הוודאות בה רדף שאול אחרי דוד – הן בבקשת שאול: וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם, וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם (שמו"א כג, כג), והן בראיית דוד: וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים, וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן (כו, ד).

במרכז המזמור אומר דוד (פסוק ז, 10 מילים מלבד המילה סֶלָה): רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי, כָּפַף נַפְשִׁי, כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה, נָפְלוּ בְתוֹכָהּ, סֶלָה. 5 מילים שייכות לחלק הראשון, בו מתאר דוד את הקושי, ו-5 מילים מקדימות את ההודיה והמזמור שבחלק השני.