קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים – תהילים פרק כט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים,
הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז.
(ב) הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ,
הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.
(ג) קוֹל ה' עַל הַמָּיִם,
אֵ-ל הַכָּבוֹד הִרְעִים,
ה' עַל מַיִם רַבִּים.
(ד) קוֹל ה' בַּכֹּחַ,
קוֹל ה' בֶּהָדָר.
(ה) קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים,
וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
(ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן,
וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים.
(ז) קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.
(ח) קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר,
יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ.
(ט) קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת
וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת,
וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.
(י) ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב,
וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
(יא) ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן,
ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
מזמור זה נאמר בקבלת שבת. התחלתו (א-ב) על כך שגם החשובים ביותר צריכים לתת כבוד לה' ולהשתחוות לה' בחרדת קדש: הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים כָּבוֹד וָעֹז, כְּבוֹד שְׁמוֹ. הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת (=בחרדת) קֹדֶשׁ. וסיומו (ט-יא) בה' היושב בהיכלו לשפוט את העולם כולו ונותן כח לעם ישראל: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. ה' לַמַּבּוּל (=כסא משפט) יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. הפתיחה והסיום הם תיקון לבְנֵי הָאֱ-לֹהִים (בראשית ו, ב), שבעקבות מעשיהם בא מבול לעולם (בראשית ו-ח).
במזמור עצמו יש שבעה "קולות": שלשת הראשונים (ג-ד) על המים – קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, אֵ-ל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים. קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר. שלשת האחרונים (ח-ט) על הארץ – קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ. קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת (=ירעיד חזקים), וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת. הקול המרכזי (ה-ו) הוא קול ה' השובר את ארזי הלבנון: קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם (=וירקיד) כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן, וְשִׂרְיֹן (=חרמון) כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים (=עגל).
לדברי רז"ל נתקנו שבע הברכות בשבת כנגד שבעה קולות אלו (ברכות כט, א). את תפילת שבע בשבת תקנו בדומה לקולות במזמור זה, שישנן שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, אותן מברכים כמו בכל יום, ואילו הברכה האמצעית עומדת לעצמה – קדושת היום.
מהו הקול האמצעי? היכן מצאנו קול "שובר ארזים"?
חירם מלך צר שלח לדוד עֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר (שמו"ב ה, יא), ובארזים אלו בנה דוד את ביתו. כאשר הוא ישב בביתו, הוא אמר לנתן הנביא (שמו"ב ז, ב): רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה. ואולם, לאחר שנתן הנביא אמר לו בתחילה שהוא יכול לעשות את כל אשר בלבבו, אמר לו נתן לאחר חלום הלילה את דבר ה' (שמו"ב ז, ו-ז): כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים?
אם כן, דוד השתמש בעצי ארזים כדי לבנות את ביתו, והארזים נחוצים לצורך בנין בית, אך ה' אמר לדוד לא לבנות בית לה' – קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, ומעתה לא ישמשו הארזים לבניה. למה הם כן משמשים?
ניתן לדרוש בפסוק הבא: וַיַּרְקִידֵ-ם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן, וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים, שה' אמר להשתמש בעצים מן הלבנון רק לשם ריקוד. היכן הרקיד ה' את הלבנון והחרמון? כאשר העלה דוד את הארון לירושלים, לפני שהוא רצה לבנות בית לה', נאמר (שמו"ב ו, א): וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָ-אוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים.
בדבר ה' אמנם לא שימשו הארזים בימי דוד המלך לבנין בית, אך ה' הרקיד את הארון על העגלה, ודוד היה משחק לפני ה' בכל עצי ברושים.
רק לבסוף, בנה שלמה המלך את בית המקדש בעצי ארזים ובעצי ברושים ששלח חירם (מל"א ה, כב), והארזים חזרו לבטא את קול ה' בבנין הבית.