המזמור הקודם, מזמור קה, קרא לנו להודות לה' ולזמר לו, מתוך זיכרון הברית שה' כרת עם אברהם ונשבע ליצחק והעמיד אותה ליעקב (ח-יא): זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. לֵאמֹר: לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם. במזמור קה מתוארת הירידה למצרים והיציאה ממנה (יב-לח), ונזכרת בקצרה ההליכה במדבר וירושת הארץ (לט-מה).

במזמור שלנו, מזמור קו, מתואר הצד השני של הברית – עם ישראל.

בשני המזמורים ישנה קריאה להודות לה', אך בעוד המיקוד במזמור הקודם הוא בעלילות ה': הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו, במזמור הזה אנו מתמקדים במעלליהם של בני ישראל: וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם.

כיצד בנוי המזמור?

כותרת (א): הַלְלוּיָהּ, הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

חתימה לספר רביעי בתהילים (מח): בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. הַלְלוּיָהּ.

גוף המזמור נחלק לשני חלקים:

החלק הראשון (ב-כג. 153 מילים) מתחיל באמירה (ב-ג): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. ובקשה (ד-ה): זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ. לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ, לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ.

כאן מפרט המשורר את החטאים של אבותינו (ו): חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ. וזהו פירוט החטאים בחלק זה: (1) הנפלאות במצרים וים סוף (ו-יב): אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ, לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ, וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ, לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ. וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב, וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא, וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ. (2) מסה ומריבה (יג-טו): מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו, לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ. וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, וַיְנַסּוּ אֵ-ל בִּישִׁימוֹן. וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם, וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם. (3) קרח (טז-יח): וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה, לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה'. תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן, וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם, לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים. (4) חטא העגל (יט-כג): יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. שָׁכְחוּ אֵ-ל מוֹשִׁיעָם, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם. נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית.

החטאים אינם מפורטים לפי הסדר בו הם מופיעים בתורה, או לפי סדר התרחשותם, וגם לא הופיעו כל החטאים של אבותינו במדבר, שכן בחטא המרגלים נאמר (במדבר יד, כב): וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי, וכאן מפורטים רק ארבעה חטאים עד שבועת ה' שלא ייכנסו לארץ הנמצאת בחלק השני של המזמור.

החלק השני (כד-מז. 155 מילים) פותח בפירוט ארבעה חטאים (אמספר אותם מהסוף להתחלה כדי שניתן יהיה להבחין בהקבלה בין החטאים הללו לחטאים שנזכרו בחלק הראשון): (4) החטא בעקבות המרגלים (כד-מז): וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ. וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'. וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם, לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. (3) בעל פעור (כח-לא): וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר, וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים. וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה, לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם. (2) מי מריבה (לב-לג): וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה, וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם. כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ, וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו. (1) ארץ ישראל והחטאים בה (לד-מג): לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם. וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים. וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי, דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן, וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים. וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם. וַיִּחַר אַף ה' בְּעַמּוֹ, וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ. וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם, וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם. וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם, וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם. פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם, וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם, וַיָּמֹכּוּ בַּעֲו‍ֹנָם.

גם חלק זה מסתיים באמירה (מד-מו): וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם. וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) [חֲסָדָיו]. וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם. ובבקשה (מז): הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.

כפי שניתן להבחין בפירוט החטאים, היחס בין שני חלקי המזמור הוא של תקבולת הפוכה: (1) הנפלאות במצרים והמרי בים סוף כנגד ארץ ישראל והחטאים בה, (2) מסה ומריבה כנגד מי מריבה, (3) קרח כנגד פינחס, (4) חטא העגל כנגד חטא המרגלים. ניתן לראות גם את היחס בין האמירה והבקשה בתחילת המזמור לזו שבסוף המזמור כיחס הפוך: בתחילה מבקש המשורר לשמוח עם הגוי של ה' ולהתהלל עם נחלתו, ובסופו מבקש המשורר שה' יושיע אותנו מהגויים כדי שנוכל להודות ולהלל.