שני חלקים במזמור. הראשון (א-יב. 84 מילים) הוא אישי, על כך שיש לברך את ה' הרופא לכל התחלואים וסולח לכל העוונות:

בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה', וְכָל קְרָבַי (=האברים הפנימיים) אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה', וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו (=הטובות שהוא עשה). הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֺנֵכִי, הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת (=ממוות) חַיָּיְכִי, הַמְעַטְּרֵכִי (=המקיף אותך) חֶסֶד וְרַחֲמִים. הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ (=את התכשיט שלך), תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר (המשיר את נוצותיו ומחדשם) נְעוּרָיְכִי. עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה', וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים. יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו (=מעשיו). רַחוּם וְחַנּוּן ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד. לֹא לָנֶצַח יָרִיב (=יכעס), וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר (=ישמור, את כעסו). לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֺנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ (אלא היקל בעונשינו). כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, (כך) גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, (כך) הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ.

חלקו השני של המזמור (יג-כב. 82 מילים) הוא ברכה שבאה מתוך הכרה במלכות ה'. רחמי ה' עלינו, מתוך הכרתו את אפסות האדם: כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, (כך) רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ (=יצירתנו, מן העפר), זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. ניתן גם לפרש יִצְרֵנוּ כמו כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (בראשית ח, כא), אך מכך שהפסוק הוא בחלקו השני של המזמור, נראה יותר שהוא בא לבטא את אפסות האדם ולא את חטאיו.

ממשיך דוד ואומר: אֱנוֹשׁ – כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָּׂדֶה – כֵּן יָצִיץ. כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ (=נשבה עליו) וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים. לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ, וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם (=לעושי מצוותיו). בסיום המזמור קורא דוד לכולם לברך את ה', שכן מלכותו בכל משלה: ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין (=ייסד את) כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. בָּרֲכוּ ה' כָּל צְבָאָיו (=חיילותיו), מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. בָּרֲכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. המברכים הם כל עושי רצונו של ה', שהם בכל מקומות ממשלתו.

מה הקשר בין חלקי המזמור? פתיחת המזמור וסיומו זהים: בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה', אך בעוד חלקו הראשון מתמקד בנו כבני אדם, חולים וחוטאים, ובחסדי ה' עלינו אנו בריאים וממשיכים – הברכה שלנו לה' באה מתוך המציאות. חלקו השני של המזמור מתאר אותנו כבני חלוף, וכולל אותנו עם כל היצורים – הברכה שלנו לה' היא מתוך עשיית רצון ה'. אם כן, הברכה לה' יכולה להתחיל מתוך צרכים אישיים, אך בסוף היא באה מתוך הצטרפות למקהלת הבריאה כולה.