חלקו הראשון של המזמור (א-ג. 32 מילים) מצביע על הישועה שהושיע ה' את בית ישראל בקלות, לעיני כל העמים: מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, ולא היה צריך להושיע ביותר מיד אחת. הוֹדִיעַ (=פרסם) ה' יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כָל אַפְסֵי (=קצוות) אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱ-לֹהֵינוּ.

חלקו השני של המזמור (ד-ח. 32 מילים) הוא על מי ששמח בישועה זו – כל הארץ, כלי הנגינה, הים והתבל, הנהרות והימים: הָרִיעוּ לַָה' כָּל הָאָרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ. זַמְּרוּ לַה' בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'. יִרְעַם (=ישמיע קול חזק) הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ.

נשים לב, שעם השוויון במילים בין החלקים, הרי שהחלק השני הוא בעל חמישה פסוקים קצרים, וקריאתו בקול מהיר וסוחף מדמה את קול החצוצרה או השופר.

סיום המזמור: (ט. 11 מילים): לִפְנֵי ה', כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים מעניק למזמור את המשמעות הסופית והעמוקה שלו, ומחבר בין שני חלקיו: מחד, הוא מבסס את השמחה של הטבע (המשך לחלק השני): פסוק ח' מתאר את הנהרות מוחאים כף ואת ההרים מרננים, ופסוק ט' מסביר למה הם כה שמחים. הטבע מריע לבואו של המלך והשופט הגדול. מאידך, זו סגירת מעגל רעיונית (חזרה לחלק הראשון): החלק הראשון פתח בכך שה' גילה את "צדקתו". פסוק ט' מסיים במשפט, שהוא מימוש הצדק שנגלה בתחילת המזמור. ויש להעיר, שפעמים רבות ה"צדקה" (וכאן – לעם ישראל), היא עשיית הצדק והמישרים. בנוסף, בעוד החלק הראשון עסק בישועת ישראל והחלק השני עסק בטבע, פסוק ט' מאחד את כולם תחת קורת גג אחת – משפט צדק לכל "הארץ", "התבל" ו"העמים".

האם ניתן להציע רקע היסטורי למזמור?

לשונות רבות במזמור דומים ללשונו של הנביא ישעיהו: (א) שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, מקביל לדברי ישעיהו (מב, י): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ. הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, מקביל לדברי ישעיהו (נב, י): חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם. (ב) הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ, מקביל לדברי ישעיהו (נו, א) כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. (ג) זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱ-לֹהֵינוּ, מקביל לדברי ישעיהו (נב, י): וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱ-לֹהֵינוּ. (ד) הביטוי פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ, מקביל לדברי ישעיהו (נד, א): "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִֽי רִנָּה וְצַהֲלִי, וכן (מד, כג): פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה. (ח) נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ, מקביל להאנשת הטבע בלשון ישעיהו (נה, יב): הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף.

האם ניתן לקבוע מי מהשנים קדם? כלומר, האם ישעיהו השתמש בביטויים מתוך המזמור שלנו, או שמא המזמור שלנו לקח מטבעות לשון מנבואות ישעיהו?

פתח להבנת היחס בין ספר ישעיהו למזמור שלנו נראה כי יש לראות בכך, שנבואות ישעיהו נאמרו על העתיד לבוא, ואחר הקושי הגדול מנחם ישעיהו את עם ישראל, ומתאר לנו את הטוב שיהיה לעתיד לבוא. לעומת זאת, המזמור שלנו נאמר בלשון עבר והווה. כלומר, הפנייה לכולם שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, נולדה מתוך כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, וכי הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. גם הפסוקים הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱ-לֹהֵינוּ, נראים כעוסקים באירוע שכבר היה.

אימתי ניתן לומר שה' בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ? השוואת המזמור שלנו למאורע של ייסוד הבית השני, מראה התאמה רב לתיאורים שם (עזרא ג, י-יג): וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה', עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַָה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכׇל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'. וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיׇסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

נראה, כי זמנו של המזמור שלנו הוא כאשר שרו שיר חדש בייסוד הבית השני, והקריאה לכל הבריאה להלל, היא על ישועת עם ישראל וחזרתו לארצו. תיאור ההלל בספר עזרא הוא לְהַלֵּל אֶת ה', עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, ושימוש במזמור תהילים הוא המתבקש באירוע זה.