המזמור הוא אחד מתוך י"א המזמורים שמיוחסים למשה רבינו, וכך נאמר במדרש תהילים (מזמור צ): אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים… ובכל זאת נראה, שרק חלקו הראשון של המזמור נאמר על תקופתו של משה רבינו, ואילו החלק השני נאמר על ציון ויהודה לאחר הרבה שנים, וכפי שנבחין בניתוח הפרק.

בחלק הראשון של המזמור (א-ו. 42 מילים) מתוארת הופעת מלכות ה' והשמחה בעקבותיה: ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל (=ותרקוד) הָאָרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה', מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ.

התיאורים דומים מאוד לתיאור מעמד הר סיני (שמות יט, טז-יח) וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד … וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן. וכן בתיאור של המעמד בספר דברים (ד, יא-יב) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.

עם זאת, יש להבחין בין התיאורים, שכן פרק זה בתהילים נראה כמתאר מה שקרה לכל העמים עם הופעת מלכות ה', וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ, ולא את מה שקרה לעם ישראל. ואף כאשר מתוארת החרדה בעקבות גילוי המלכות, היא איננה מתארת את חרדת עם ישראל, כמו שכתוב בתורה: וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה, אלא רק את החיל של הארץ: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ. ואפילו יש מפרשים, שאין "ותחל" שנאמר כאן על הארץ מלשון חיל ורעדה, אלא מלשון מחול וריקוד.

בתהילים ישנו תיאור גם של מה שקורה לאויבי ה': אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. תיאור זה, או דומה לו, איננו כתוב סביב מעמד הר סיני, ואף כאשר משה רבינו חוזר על תיאור מעמד הר סיני, והוא מזהיר על עבודת אלילים, אין זה מתוך כך שעובדי הפסל יתביישו, אלא מתוך התגלות ה': וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה וגו' הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ.

במרכז המזמור, הפסוק: יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱ-לֹהִים. פסוק זה איננו מתאר את מעמד הר סיני עצמו, אלא את מה שקורה לאחר מכן, אולי בעתיד – כולם ישתחוו לה'.

החלק השני של המזמור (ח-יב. 43 מילים) מתאר את שמחת ציון ובנות יהודה למען משפטי ה': שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַעַן (=בזכות) מִשְׁפָּטֶיךָ ה'. כִּי אַתָּה ה' עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ, מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱ-לֹהִים. אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. אוֹר זָרֻעַ (=טמון) לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה', וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.

החלק הראשון מתאר את שמחת הרחוקים, אלו שרואים את מלכות ה': תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים, וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. ואילו החלק השני מתאר שמחת הקרובים, ששמעו את משפטי ה': שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ ה'.

נראה, כי החלק הראשון באמת מדמה את הופעת ה' במתן תורה, ומתאר את השמחה של הרחוקים – אלו שראו את ההשלכות של מלכות ה'. ואולם, לבני ישראל באותו זמן לא הייתה שמחה. זו הייתה רעדה יותר מאשר גילה. החלק השני נאמר על שנים הרבה יותר מאוחרות, כאשר ציון ויהודה שומעים את משפטי ה', אך אינם רואים את ההתגלות. הם שומרים על המשפטים ושמחים בהם. זהו האור שזורח על הצדיקים, ומביא את השמחה לישרי הלב.

מזמור זה עבור הקרובים איננו מבטא את התגלותה החד-פעמית של מלכות ה', אלא את המשפטים שממשיכים ללוות אותנו כל הזמן. במרכז המזמור, העובדה שכל עובדי הפסל יתביישו, וכל הכוחות ישתחוו לה' – זו בושה שתתפתח במהלך הדורות, ועם כל כח שמכיר בה' אנו מתקרבים ליום בו הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱ-לֹהִים.