לאחר הכתובת: לְדָוִד מִזְמוֹר, נחלק המזמור לשנים:

חלקו הראשון של המזמור (א-ד. 36 מילים) מתאר את עבודתו של דוד עם עצמו: חֶסֶד וּמִשְׁפָּט (=על חסדך ועל צדקך) אָשִׁירָה, לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה. אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים (=אתבונן בדרכו של התמים), התבוננות שנועדה להשיב על שאלת ה': מָתַי תָּבוֹא אֵלָי? ואכן, אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי (אפילו) בְּקֶרֶב (אנשי) בֵּיתִי. לֹא אָשִׁית (=אשים) לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל (=רשעות), עֲשֹׂה סֵטִים (=סטיות, עבירות) שָׂנֵאתִי, לֹא יִדְבַּק בִּי דבר רע. לֵבָב עִקֵּשׁ (=ערמומי) יָסוּר מִמֶּנִּי, רָע לֹא אֵדָע.

במרכז המזמור (ה. 12 מילים) מגלה דוד מיהם האנשים איתם הוא איננו יכול להיות: מְלָשְׁנִי (=המלשין) בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ – אוֹתוֹ אַצְמִית (=אשמיד), גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב (=גאוותן) – אֹתוֹ לֹא אוּכָל.

חלקו השני של המזמור (ו-ח. 33 מילים) מתאר את האנשים שאותם לוקח דוד לשבת עמו: עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים – הוּא יְשָׁרְתֵנִי. וכן דוד מתאר את מי שהוא לא יכול לעבוד איתו: לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן (=יתייצב) לְנֶגֶד עֵינָי. לַבְּקָרִים (=בכל יום) אַצְמִית (=אשמיד) כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' (=ירושלים) כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

כמה הערות על המזמור:

רבים מהפרשנים פירשו: מָתַי תָּבוֹא אֵלָי? כשאלתו של דוד – מתי תבוא אלי הדרך (ראב"ע), או שאלת דוד לה' – מתי תבוא אלי ברוח הקודש (רד"ק, מאירי), אך מהקשרו של הפסוק נראה יותר לראות במילים הללו את שאלתו של ה', כפי שביארנו.

הביטוי מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ דומה ללשון ה'ארור' בתורה (דברים כז, כד): אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר, ולא לחינם דרש רש"י על התורה (על פי פרקי דרבי אליעזר פרק נג) 'ארור' זה על מי שמדבר לשון הרע.

חלקו השני של הפסוק גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב מזכיר את לשון ה' לשמואל הנביא, כאשר הוא לא בחר באליאב אחי דוד (שמו"א טז, ז): אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.

אם כן, נראה שבמרכז המזמור דוד נדבק בתכונותיו של ה', המשמיד את מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר, ורואה לַלֵּבָב, כך שהוא איננו יכול להיות עם גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב.

נעיר, כי מרכז זה נחלק לשני חלקים המאזנים את חלקי המזמור – חמש המילים הראשונות מצטרפות לחלקו הראשון של המזמור, וביחד יש בו 41 מילים, ואילו שבע המילים הבאות מצטרפות לחלקו השני של המזמור, וביחד יש בו 40 מילים.