חלקו הראשון של המזמור עוסק בעבודתו העצמית של דוד, וחלקו השני עוסק בהנהגת חצר מלכותו. פסוק ה משמש כציר מרכזי המחבר ביניהם. במרכז זה, דוד מנחיל את אמות המידה האלוהיות של דחיית לשון הרע והגאווה,