שמי שאול יונתן וינגורט, גר בירושלים, ועוסק שנים רבות בלימוד ובהוראה.
בשנים האחרונות למדתי ולימדתי סוגיות רבות בתלמוד הבבלי. מתוך הלימוד עלה שהתלמוד הוא ערוך, וכי יש מבנה שמנחה את העריכה.
כמובן, הצעת ההבנה איננה כתובה בפירוש בגמרא, ויכול כל אחד להעניק משמעות לפי הבנתו את הסוגיה.
סוגיה תלמודית כוללת בתוכה שלשה חלקים, הראשון והשלישי יכולים להיקרא ברצף, והשני עומד במרכז הסוגיה ועוסק בנושא משיק לסוגיה אך לא בדברי המשנה עצמם.
חלקה הראשון של הסוגיה עומד מול חלקה השלישי, וניתן להבינם יותר טוב אם מקבילים את החלקים זה לזה (בכל אחד מהחלקים יש שני שלבים). הקבלת החלקים זה לזה יכולה להיות דרך שמות האמוראים או דרך תוכן הדברים. מרכז הסוגיה כולל שלשה שלבים, היוצרים רצף אחד, והתבוננות בנושא זה מובילה להסתכלות מחודשת על הסוגיה כולה. בסך הכל יש שבעה שלבים בכל סוגיה (2-3-2), ומתאים לקרוא לדרך הבנה זו של העריכה, שכוללת שבעה שלבים – “פני המנורה”.
אתם מוזמנים להעמיק ולהרחיב את לימודכם באתר שלפניכם, ובתקווה שיחד נגדיל תורה ונאדירה.
בחלק הראשון מתאר דוד את עצמו ככבשה, וה׳ הוא הרועה שלו, ובחלק השני מתאר דוד את עצמו כאורח בבית המלך ה׳. ובעצם, דוד המלך אומר: גם כאשר הייתי רועה – אתה היית הרועה שלו, וגם כאשר אני מלך – אתה המלך שלי.
העולים בהר ה׳ והעומדים במקום קדשו אינם רק עולי רגלים, אלא אנשים שמסייעים לחזרת מלך הכבוד למקומו. יש לדרוש את ה׳ כמשפט, וכאשר מתקיימת דרישה זו, נושאים ברכה מאת ה׳.
דוד יוצא לדרך, והוא מבקש מה׳ שילמד אותו את הדרך בה ילך. שאול המלך בגד בו ריקם, ודוד מבקש שה׳ יודיע לו את דרכו ולא יזכור את חטאיו, שה׳ יסלח לעוונותיו, וה’ יכיר בתקוותו ויפדה אותו. בריחתו של דוד הופכת למשל לעם כולו, אותו יפדה ה׳ מכל צרותיו.
דוד מודה על משפט וצדק – ה׳ לא עזב את הבוטח בו, ולא שוכח את צעקת המעונים. הרשע אומר בלבו שאין א-להים, והוא מצליח זמן רב, אך בסופו של דבר ה׳ שובר את זרוע הרשעים ושומע את בקשת העניים. מלכות דוד מתחילה, וזו מלכות צדק, מלכות ה׳ בירושלים.
שאול המלך חטא ברודפו אחרי דוד, והוא מכיר בטעותו ומגדיר אותה כמשגה. דוד חוסה בה׳ ובטוח בחפותו. הוא מבקש מה׳ משפט צדק, ועונש מיוחד לרודפים – מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך.
מחד, זהו מזמור פרטי, ומאידך זהו מזמור שכל אחד יכול לשיר אותו – ה׳ שומע תפילה, והוא מוציא את האדם מהצר למרחב. על דוד המלך מסופר במזמור איך הוא עבר ממקום צר, בו הכלימו אותו, להיות מלך שבימיו יש שמחה ורוב דגן ותירוש, מלך של כל שבטי ישראל.