שמי שאול יונתן וינגורט, גר בירושלים, ועוסק שנים רבות בלימוד ובהוראה.
בשנים האחרונות למדתי ולימדתי סוגיות רבות בתלמוד הבבלי. מתוך הלימוד עלה שהתלמוד הוא ערוך, וכי יש מבנה שמנחה את העריכה.
כמובן, הצעת ההבנה איננה כתובה בפירוש בגמרא, ויכול כל אחד להעניק משמעות לפי הבנתו את הסוגיה.
סוגיה תלמודית כוללת בתוכה שלשה חלקים, הראשון והשלישי יכולים להיקרא ברצף, והשני עומד במרכז הסוגיה ועוסק בנושא משיק לסוגיה אך לא בדברי המשנה עצמם.
חלקה הראשון של הסוגיה עומד מול חלקה השלישי, וניתן להבינם יותר טוב אם מקבילים את החלקים זה לזה (בכל אחד מהחלקים יש שני שלבים). הקבלת החלקים זה לזה יכולה להיות דרך שמות האמוראים או דרך תוכן הדברים. מרכז הסוגיה כולל שלשה שלבים, היוצרים רצף אחד, והתבוננות בנושא זה מובילה להסתכלות מחודשת על הסוגיה כולה. בסך הכל יש שבעה שלבים בכל סוגיה (2-3-2), ומתאים לקרוא לדרך הבנה זו של העריכה, שכוללת שבעה שלבים – “פני המנורה”.
אתם מוזמנים להעמיק ולהרחיב את לימודכם באתר שלפניכם, ובתקווה שיחד נגדיל תורה ונאדירה.
דוד מודה על משפט וצדק – ה׳ לא עזב את הבוטח בו, ולא שוכח את צעקת המעונים. הרשע אומר בלבו שאין א-להים, והוא מצליח זמן רב, אך בסופו של דבר ה׳ שובר את זרוע הרשעים ושומע את בקשת העניים. מלכות דוד מתחילה, וזו מלכות צדק, מלכות ה׳ בירושלים.
שאול המלך חטא ברודפו אחרי דוד, והוא מכיר בטעותו ומגדיר אותה כמשגה. דוד חוסה בה׳ ובטוח בחפותו. הוא מבקש מה׳ משפט צדק, ועונש מיוחד לרודפים – מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך.
מחד, זהו מזמור פרטי, ומאידך זהו מזמור שכל אחד יכול לשיר אותו – ה׳ שומע תפילה, והוא מוציא את האדם מהצר למרחב. על דוד המלך מסופר במזמור איך הוא עבר ממקום צר, בו הכלימו אותו, להיות מלך שבימיו יש שמחה ורוב דגן ותירוש, מלך של כל שבטי ישראל.
מרד אבשלום הוא עונש לדוד, רעה שה׳ הקים עליו מביתו לאחר החטא עם בת שבע. דוד מבקש מה׳ להינצל מעצת אחיתופל, להרים את ראשו ולקרוא לה׳ שיענה לו מהר קדשו. הרשעים בפרקנו אינם בני ישראל, אלא אחיתופל והמדברים נגד דוד, ואת שיניהם ה׳ משבר.
ה׳ מתייחס אל המלך כאל בנו, ושוחק ולועג למי שלא מוכן לקבל את עולו של מלך המשיח. העצה היעוצה – להצטרף למלך ולהיסטוריה שמכוונת מלמעלה. זו עצה כלפי פנים – אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, ועצה כלפי הגויים – נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף.
בתחילת ספר תהילים אנו מתארים את האיש שבתורת ה׳ חפצו כעץ עושה פרי, לעומת הרשעים שהם כמוץ אשר ידפנו רוח. האיש מתחיל כאדם בודד שעובד את ה׳, אבל לאחר זמן מתקבצים האנשים זה לזה, ונוצרת עדת צדיקים. הרשעים מתחילים מיד כמועצה, אך זה לא מחזיק מעמד.