הסוגיה השניה במסכת סוטה: באו לה עדים שהיא טמאה ובעלה בא עליה בדרך

לאחר הקינוי והסתירה – עליהם למדנו במשנה הקודמת, עוד בטרם תגיע הסוטה לבית הדין הגדול – על כך נלמד במשנה הבאה, דנות המשניות ״בדרך״. ראשית, המשנה אומרת, שאם הסוטה אומרת לאחר הסתירה ״טמאה אני לך״, או שבאו עדים שהיא טמאה, או שהיא אומרת ״איני שותה״, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך – חייב האיש לגרש את אשתו מבלי להשקותה, והיא אסורה מלאכול תרומה אם בעלה כהן. בנוסף, לדברי תנא קמא – מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמנם, רבי יהודה חולק ואומר: בעלה נאמן עליה.